<h1>העיטור אות ב' בירורין</h1>
<h2>דף פח:</h2>
בסוף גמרא דגיטין (פ"ח:) תניא היה רבי טרפון אומר כל מקום שאתה מוצא אגוראות של גויים אף על פי שדיניהן כדיני ישראל אי אתה רשאי ליזקק להם שנאמר לפניהם ולא לפני גוים. דבר אחר לפניהם ולא לפני הדיוטות ודוקא גזילות וחבלות דלא שכיחי אבל דינא דגיטין והודאות והלואות דשכיחי והוא הדין לגזילות דשכיחי אף על גב דהדיוטות אנן שליחותייהו קא עבדינן. לרבינו שרירא מי שחייבוהו בית דין בחוב או בפקדון ואין יכולין להוציא ממנו ויש בעיר מקום בי דואר שאינו לוקח שוחד ומקבל עדות ישראל על חבירו יש רשות לזקנים ותלמידים לכוף את העדים שילכו לפני השופט ויעידו שזה חייב לזה ומצוה לעשות כן דאפילו נגזל גוי וגזלן ישראל מעידין לפני השופט שאינו חומס כדגרסינן (ב"ק קי"ג:) מכריז רבא ואיתימא רב הונא דסלקין לעילא ונחתין לתתא האי בר ישראל דידע סהדותא לגוי על בר ישראל חבריה ואזל ומסהיד בי גוים משמתינן ליה ולא אמרינן אלא בחד וכו' עד אינהו נמי לממומתא שדו ליה. ופירש דינא דמגיסתא בית דין של קערה שלוקחין שוחד. וכל המורד בדין מתרין בו תחילה ואם אינו מקבל מעידין עליו וגובין הימנו דכי אמור רבנן לפניהם ולא לפני גוים במקום שאתה יכול לגבות החוב בישראל או בדיין מומחה אל תזקק להן ולא להדיוטות אבל במקום שאין דיין מומחה ואין יכול לגבות החוב בישראל מומחה נדון בהדיוטות ואל יאבד הממון. ובמקום שאין גזלן חושש לישראל גובה החוב בדין גוים וכן הדין. ומנהג לעכב שלשה פעמים בבית הכנסת ואחר כך מתירין לו. כך מנהג שלנו.
